בשיווק למדתי שאם קשה להסביר משהו, מחפשים לו דימוי. לכן כששאלו למה עזבתי את תפקיד החלומות בהייטק בשיא הקריירה, אמרתי: יצאתי לשנת שבתון, כמו המורים. כולם מיד הבינו את המונח, וכמובן שאף אחד עדיין לא הבין למה אני עושה את המהלך הכה תמוה הזה. וכדי שהמחשבות שלי שנפרסות פה על גבי הדף (האינטרנטי) יהיו קצת יותר קוהרנטיות עבורכם, בואו נתחיל בהשלמת פערים קצרה -  אז נעים להכיר, קסניה, בת 31, סאקרית של למידה, בפוקוס על הגשמה אישית, חייה על הקו. בין איפה לאיפה? תלוי מתי תשאלו אותי, אבל תל א

שבועיים לתוך המלחמה עם איראן, בין סבבי השלמות מצרכים ממוקדות בסופר לבין ריצות למקלט, ובמקום לשבת ולגלול בכל אתרי החדשות המתפרצות, החלטנו רומי חברה שלי ואני לנצל את העובדה שאין משהו חשוב או טוב לעשות, ויצאנו ל"חגיגת בוטוקס" אצל ד״ר יעל רפפורט, הלא היא אמא של רומי. באווירה משפחתית ומעט אפוקליפטית, פרקנו קצת מתחים בידיה המקצועיות, ובעיקר התמסרנו, בעל כורחנו או מרצוננו, לעקרונות המנחים של אידיאל היופי. אבל מה זה אומר בכלל, "אידיאל היופי"?נשמע קצת כמו קלישאה, לא? חצי עולם טוען שהו

אמריקן איגל הצליחו לשגע את הרשת עם הקמפיין החדש שלהם שמובילה השחקנית סידני סוויני. סוויני ידועה בתור דמות יחסית פרובקטיבית בזכות התפקידים שבחרה לשחק במהלך הקריירה שלה ביניהם אופוריה, וויט לוטוס - אפילו התפקיד בצ'יק פליק - ANYONE BUT YOU שאמור קצת לעדן את האימג' הסליזי והשנוי במחלוקת שלה. ניסיון חמוד להכניס אותה לאימג' של - The girl next door, אך מעט בעייתי כשכל מה שרואים ברוב הפריימים זה את החזה השופע שלה...  אחרי כמה שנים טובות שאמריקן איגל שיחקו את המשחק יפה והיו קשובים לשי

איך קרה שהתגלגלתי למקום שהכי לא נכון לי, הפוך מכל מה שרציתי ושאפתי אליו? ידעתי שיש לי יותר לתת, ידעתי שיש יותר בחוץ אז מה קרה

לפני כשנה ילדתי את בני הבכור, בארץ זרה, רחוק מההורים, החברים והמשפחה. בחודשים הראשונים הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי - מה, הוא לא יחגוג חנוכה בגן? לא יהיה אבא של שבת? לא יחזור הביתה עם חלה בשישי? והלב שלי קצת נשבר. בכל פעם שהשמעתי לו ביוטיוב שירים של "הופ ילדות ישראלית" ושומעת את ״כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי״ התחלתי לבכות.
 אני בת להורים שנולדו בארץ, אני דור שלישי בארץ למשפחה ציונית שהיגרה לישראל עוד לפני קום המדינה, כדי ליישב ולבנות אותה. בשבתות בקיץ נהגנו לנסוע לים, בחורף נס

הספרים של אגתה כריסטי הם הנמכרים ביותר בעולם. הסופר היחיד שמכר יותר ממנה הוא אלוהים עצמו, עם הלהיט שלו – התנ"ך. הספרים של כריסטי שייכים לז'אנר ספציפי מאוד בעולם הספרות הבלשית – ז'אנר ה-מי עשה זאת (או באנגלית חביבה יותר – Whodunit). קל לזהות את סוג העלילה: חברות אנשים, לרובם היכרות מוקדמת או היסטוריה מסועפת – והרבה פעמים, זר אחד - נתקעת יחד במקום כלשהו (אי, רכבת, מלון ועוד ועוד). אז, פתאום – חושך. צרחה. רצח מזעזע.  מיד אחר כך יגיע בלש.ית (אם הוא/היא היו שם קודם) ולאט לאט תפרם

ללא כל ספק, קל יותר לשאוף להיות משהו כשאפשר לראות אותו אבל מה אם את נכנסת לתחום שבו את פשוט לא רואה דוגמה רלוונטית

משבר גיל 30 התגנב אליי בהדרגה, והיה שם עוד הרבה לפני יום ההולדת האחרון, שקיבע אותו. הוא הקול הפנימי שצועק כשאני עושה רק דברים שקל לי, זה שמטלטל את הספינה כשהכל רגוע, זה שדוחף אותי לעשות דברים שלא עשיתי אף פעם. להתבגר בשבילי זה ללמוד לזהות אותו ויותר מזה - להקשיב לו.  אז התחלתי לאחרונה להסתכל לו בעיניים. אחד הדברים שזיהיתי הוא שבלי לשים לב כל כמה חודשים אני מתחילה משהו חדש. תחביבים, מחקרים, חברויות, פרויקטים, הרפתקאות. רציתי להתבונן בהן, בהתחלות, בסיפור שלי ושלהן. דרכן - באיך

חלומות, שאיפות וחישוב מסלול מחדש: "הגדרתי לעצמי להגיע לרשימה של פורבס 30 מתחת ל-30, למצוא תפקיד בכיר שבו אנהל אנשים ואוביל תהליכים פנימיים, ולהכיר כמה שיותר אנשים". אם לא עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו - האם נכשלנו?  לאורך החיים אנחנו מציבים לעצמנו מטרות ויעדים, וחושבים לעצמנו איפה אנחנו רוצים להיות לעומת איפה שאנחנו עכשיו. אם אדגים עליי, כאידיאל הייתי רוצה לכבוש ולשנות את העולם, להוביל מהלכים ורפורמות שיקדמו נשים, ישנו סדרי עולם וישפיעו על האנשים הקרובים והרחוקים שבסביבתי. אבל ז

לקח להוליווד הרבה יותר מידי זמן להבין שנשים יאהבו גיבורות על רק כשהן יוכלו להזדהות איתן - כאלו שנשים יצרו. זו הסיבה שלקח כל כך הרבה זמן לראות גיבורות על טובות באמת

לעבור למדינה אחרת זה קצת כמו לחזור לגן, במובן הזה שצריך להכיר אנשים חדשים בשלב תמים וקלולס כי הרגע עברנו למדינה זרה

אם הייתי מצטרפת לכת, כנראה שזו הייתה כת שבה רואים סדרות דוקו על כתות. כלומר, זו לא כת, זו קבוצה של אנשים עם תחום עניין משותף (היו כותבים באתר). אנחנו רק רואים סדרות וסרטים (אני אוהבת) ואז יושבים במעגל (זה עדיף על לעמוד) ומדברים עליהם (כל עוד גם אני מדברת, אני בעד). הייתי מגיעה לפגישה הראשונה, קצת מהוססת, ומתיישבת בשורה האחרונה. המנחה הכריזמטי של הקבוצה היה מפעיל את "נופת צופים: מתפללים ושותקים" – תרגום נוראי לשם הנפלא "Pray & Obey", סרט דוקו על כת מזעזעת במסגרתה גבר אנס נשים