בתאריך 9.10.2023 אחותי שלחה לי הודעה. זו הייתה תמונה עם פסקה כתובה עליה. "תאי, מה כתוב שם?" היינו כבר ארבעים ושמונה שעות לתוך המלחמה. מספר הנעדרים המשיך לעלות בערוצי החדשות, ומספר הגופות בהתאמה. עוד ועוד שמות. עוד בני אדם לשעבר. עוד שמועות על הזוועות. אני נמנעתי מלצרוך כל תוכן שרץ ברשת, במיוחד כזה מהטלגרם. הספיק לי לשמוע מאחרים מה רואים שם. התמקדתי במספרים, בעובדות היבשות, בשיח הצבאי. כחיילת מודיעין הוטרדתי בעיקר מהשאלה שהעסיקה את כולם באותם ימים: איך הצבא פספס את זה? אבל ההודעה שאחותי שלחה...

שוטטתי בשדרת קינג ג'ורג' שבתל-אביב ביום מעונן של חודש פברואר והרעפתי מבטים סביב. בדרך כלל אני לא מסתובבת באזור הזה של העיר, אבל הייתי צריכה לשרוף את הזמן עד לפגישה שהתקיימה בקרבת מקום. הרעפתי מבטים סביב על חנויות הבגדים וכלי הבית והמכולות בלי עניין מיוחד, עד שחנות ספרים יד שנייה תפסה את תשומת ליבי: היא נראתה כמו קלישאה של עצמה. קטנה, צפופה ועמוסה ספרים מכל הסוגים והשפות. היה בה קסם בלתי מתפשר. כרך כחול מתקלף שלא היה מבייש אנציקלופדיה בת מאה שנה נח בנונשלנט ליד ספר ילדים צבעוני בכריכה קשה....

לפני חודשים בודדים נסעתי לבקר חברת ילדות בבנימינה, מעוז הולדתי. ההורים שלי קנו שם בית כשהייתי תינוקת, אבל פירקו את החבילה זמן קצר לאחר מכן. בבית הזה נשארתי עד גיל תשע-עשרה, ובאמצע הצבא עזבתי עם אמא שלי ומשפחת-פרק-ב-שלה למרכז הארץ. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה עברתי דירה. המעבר הזה היה צריך לקרות לפני זמן רב. בגיל שתיים-עשרה, אם תשאלו אותי. מיד אחרי בית הספר היסודי. מתנה לבת-מצווה. החברה שלי ואני טיילנו ברחובות בנימינה הישנה. בגן השעשועים ובאנדרטה ליום הזיכרון. בשדרת הפיצות. ליד אגם הדגים....