לפני שש שנים אחי הקטן חזר בתשובה. הוא עזב את השירות הצבאי שלו והצטרף לישיבה חרדית בירושלים. בהתחלה זאת הייתה רק הכיפה. אחר כך הגיע הטלפון הכשר. אחר כך הג'ינס הפך למכנס שחור, ואז החליפה המלאה והפאות. זה הטור הראשון שבו קשה לי לתאר במילים את מה שאני מרגישה. אולי כי עדיין קשה לי להשיר מבט לקושי הזה בתוכי עד הסוף. באופן טבעי הקשר של אחי ושלי התרופף. כמעט נותק. לא מתוך החלטה או ריב; להפך. מעולם לא הטפנו זה לזו איך לחיות. הכלה מלאה. ובכל זאת זה קרה, כי נפערה בינינו תהום ערכית עצומה שאי אפשר היה...

יש לי שלוש אחיות שהן דור מתחתיי. שתיים בנות עשרים ואחת והשלישית בת תשע-עשרה. הן כבר משקיעות בבורסה, על כל מקום שהן בוחרות להיכנס אליו (כולל בצבא) הן תוהות "מה יצא לי מזה?", הן בחרדות כלכליות-אקלימיות-קיומיות ואין להן הרבה אמון במדינת ישראל. או במין הגברי. חברה לקחה אותי להרצאה של העיתונאית הילה רגב על ג'ן זי. זה היה מרתק. רגב גיבתה את עצמה במחקרים ואמרה לא מעט דברים חכמים, לצד הזלזול המשעשע שלה באובססיה של ג'ן זי לבריאות גוף-נפש. ידעתם שבארצות הברית ממתגים לדור הזה בקבוקי מים בברים, כי...

"את על גלולות?" "לא." "נו, אז למה ציפית?" זאת הייתה התגובה של הגניקולוגית שלי אחרי שסיפרתי לה שנכנסתי להיריון בטעות. כבר בזמן אמת הרגשתי שהתגובה הזאת הייתה לא רגישה כל כך, לא הכי מקצועית, ולא פמיניסטית באופן כללי. אבל באותו הזמן פשוט סיננתי את התחושות האלה החוצה. הגעתי בידיעה ברורה שאני לא חוזרת לגלולות ויהי מה. הספיק לי הניסיון הגרוע שלי איתן בגיל שמונה-עשרה. אני תכננתי לדבר איתה על התקן תוך-רחמי, או כל אמצעי אחר שלא כולל הורמונים. אבל אז גיליתי שהתקן הוא הורמונלי בדיוק כמו גלולות, ונועד...