אם אין אני לי, מילי'ס?
מייסדות הניוזלטר
מור צארום
בת 35, בחורה בלי עבודה, ללא הפסקה
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפיקה - מרימה כל טלפון, מוצאת כל פרופ, מוצאת פתרונות לכל בעיה , מהר וגם בזול. עשיתי את זה במשך שנים בשביל אנשים אחרים, תכניות טלוויזיה, פרסומות והפקות סושיאל מסביב לשעון. אחרי שנים הבנתי שאני צריכה להתפטר, לא בשביל ההפסקה - אלא כדי להתחיל לעבוד מסביב לשעון בלהגשים לי חלומות. עכשיו אני בניו יורק - כותבת וקוראת, מדברת ומתאווררת ובעיקר כל הזמן עוברת מקומות וחוויות. פה נעשה ביחד את מה שתמיד עשיתי - להתחבר ולחבר, לחשוף ולהיחשף ופשוט לשתף.
בר קוזלובסקי
בת 30, צעירה מבטיחה - לא של פורבס
אנחנו עובדות 9 שעות כל יום, ומדברות עם הבוסית יותר מעם הבן זוג שלנו ובכל זאת, כשזה מגיע ללדבר קריירה איכשהו השיחה נגמרת באיך כותבים קורות חיים. העבודה שלנו היא הרבה יותר מזה, החל מחלק בזהות שיכול להשתלט עליה, מנוע לצמיחה ולפעמים גם כדור הרס למצב רוח. קוראים לי בר והעבודה שעבדתי בה במשך הרבה זמן היה לחפש עבודה. מלהתקבל למקומות שחלמתי עליהם, ללספוג דחיות כואבות - הייתי בכל מקום וראיתי כל זווית. אני פה כדי שנוכל לדבר על הקריירה שלנו כמו מה שהיא - חברה לדרך עם צדדים יפים (ויפים פחות) שאפשר להכיר לעומק אם נשאל את השאלות הנכונות.
מיה בלבן
בת 28, לא הורסת סיפורים טובים עם מציאות
כשהייתי קטנה הערצתי את אילנה דיין, וראיתי את עובדה הרבה לפני שהייתי אמורה. חשבתי אז שזה הדבר הכי חשוב - עובדות, ממשות ושורה תחתונה - אמת. היום זה כבר אחרת, אני חושבת שהעובדות הן רק אבני בניין לסיפורים ממש טובים - והסיפור הוא החלק הכי מרגש, גם בעובדה של אילנה וגם בסרטים של דיסני. עובדות הן רק נתוני פתיחה, מילים ועלילות יכולות להחיות, לעורר לרגש ולשנות את דעתנו. איך שלא יהיה, מילים מאפשרות לי להרגיש קצת יותר ביחד, כמו שתי חברות, בשדרות מדומיינות בת"א, בניו יורק ובחלומות.