פעם, לעשן בכל מקום היה הסטנדרט. במטוסים, בתוך קופת חולים, במשרד, ואני בטוחה שהיו אנשים שעישנו גם בתוך השירותים בלי להניד עפעף. בשנות ה-70, סיגריה הייתה אביזר אופנתי לא פחות משעון. אבל אז הגיע המדע, ואחריו החוק, והבהירו לנו את מה שהריאות שלנו כבר ידעו: זה הורג. ולא, זה לא הורג רק את מי שבחר להכניס את העשן הזה לריאות שלו. זה הורג גם אותי. וגם אתכם. לפי נתוני משרד הבריאות וארגוני הבריאות העולמיים, עישון פסיבי מגדיל את הסיכון לחלות בסרטן ריאות ובווריאציות שונות של מחלות לב ב-20% עד 30%. בישראל...

משהו עובר על הפיד שלנו לאחרונה, ואני לא מדברת על שינוי באלגוריתם. אני מדברת על התופעה שבה בלילה אחד, כל אחת הופכת ל"מומחית תוכן" בתחום שהיא, בואו נגיד את זה בעדינות, לאו דווקא מקצוענית בו. בואו נעשה רגע סדר במושגים: יש "משפיענית" או "יוצרת תוכן", ויש מקצוע. אלו לא מילים נרדפות. אבל בעידן האינסטנט, הגבולות האלו נמחקו לחלוטין. פתאום, כל מי שאוהבת לבשל היא "מתכונאית" שקובעת מה בריא, כל מי שירדה במשקל מחלקת תפריטים, ומי שפתחה קריסטל פעם אחת כבר מציעה "טיפול מרפא". צילום מסך מתוך אינסטגרם האומץ...

אני כותבת את הטור הזה כבר כמה שבועות בהמשכים.בהתחלה הייתי בטוחה שזה יהיה טור פשוט על כנס: איך מתמודדים עם אי־ודאות של פעם ראשונה לנסוע לכנס רחוק, איך חיים עם התחושה שצריך “לחזור עם תוצאות” ממשהו שאת בכלל לא יודעת איך הוא הולך להיראות, ואיך מתמודדים עם המחנק הזה בגרון מהרגע שמאשרים לך נסיעת עבודה שנלחמת עליה – ואז את שואלת את עצמך: עם מה אני בכלל אחזור. ישבתי לכתוב על זה. אבל הייתי כל כך בלחץ. זה היה מוקדם מידיי מכדי לדבר על זה. הטור קצת הפך לטיפול. אחר כך, בדרך לכנס, בלילה במטוס, בטיסה...