SEX ON THE BEACH
- שי יהל
- 6 days ago
- 3 min read
אני זוכרת היטב את המשקה האלכוהולי הראשון ששתיתי - דלי של sex on the beach בבר מלא אורות באיה נאפה, ביום ההולדת שלי. התעקשתי נורא, בלי שלאף אחד אחר יהיה אכפת, לא לשתות עד שאני בדיוק בת 18. העיקרון המנחה היה ש״אני לא צריכה אלכוהול כדי ליהנות״ שכמובן בדיעבד הסתיר את העיקרון האמיתי שהוא היותי חנונית גמורה.
הזיכרון הבא הוא ערב ״בנות ללא תחתית״ בבר בהרצליה. בפעם הראשונה בחיי מצאתי בצבא חבורה אמיתית שהרגשתי שייכת אליה, והערבים האלה היו צחוק ושמחה אמיתית, בברים בינוניים להחריד שהרגישו כאילו אנחנו כבר גדולות. בערב הספציפי ההוא נמאס לנו שהטעם היחיד בקוקטייל הוא ״צבעוני״. החלטנו להשתדרג.
מאז היינו יוצאות כבר לברי קוקטיילים בתל אביב. הם ליוו את החבו שלנו בעוד דרכינו הולכות ומתפצלות. אני יצאתי לקצונה, חלק יצאו להדריך, חלק השתחררו. התקדמנו לתפקידים רגישים יותר, עם אחריות גדולה יותר - ועדיין להספיק להאפי האוור הייתה משימה בעלת חשיבות עליונה. הטקס שלנו.
כמו חנונית אמיתית, להכין קוקטיילים למדתי בקריאה. קניתי את הספר The Bar Book וקראתי אותו מההתחלה עד הסוף, הזמנתי ציוד והתחלתי לנסות. לא זוכרת מה בדיוק היה הקוקטייל הראשון שהכנתי, אבל הכנתי אותו למי שהפך לימים לבעלי, שהכריז שהוא לא אוהב מתוק. בגאווה לא שמתי סוכר, וזה יצא דוחה. זה היה הסוד הראשון שלמדתי - סוכר הוא מה שהופך את הקוקטיילים לטעימים. הוא מחבר את הטעמים, מעמיק אותם. בלעדיו, זה רק חומצה ואתנול.
זה הפך לתפקיד שלי בחבורה. הקוקטיילים הלכו והשתפרו. קראתי עוד ספרים. התחלתי לרדוף אחרי טכניקות מיוחדות, חומרי גלם מארצות רחוקות, אפילו הקרח המדויק. למדתי מה פרופיל הטעמים של כל אחד מהחברים והחברות שלי - חלקם אוהבים חמוץ, חלקם אוהבים מר, חלקם לא מתביישים לומר שמתוק. כולם מתרגשים כשאני מכינה משהו שהתאמתי להם אישית, שעבדתי עבורו, עם סיפור.
אסיים עם מתכון משמעותי עבורי. הוא מהבר שהיה האהוב עליי - פרנץ׳ 57 ברחוב ברנר מול שוק הכרמל. עם בערך 10 כסאות ובעיקר האפי האוור עד 21:00, מה שהפך אותו לבר הקבוע של החבורה מהצבא. תמיד היה בו מקום עבורנו, ולכן שמרתי עליו בסוד מוחלט. אולי זה גם מה שהוביל לסגירה שלו בסוף 2017. מאז אני מספרת לכולם על מקומות שאני אוהבת.
כשהוא נסגר, בצעד שהיום אני מבינה עד כמה מיוחד הוא היה, הבעלים פרסמו את אוסף המתכונים המלא שלהם באינטרנט. לא היה לי שום ידע, ציוד, בקבוקים או אפילו דירה משלי, אבל הורדתי את המתכונים ושמרתי עליהם - בתקווה שיום אחד אוכל להכין אותם. אחרי כמה שנים, היום ההוא הגיע.
המתכון פה הוא של הקוקטייל שהיה הקבוע שלי שם. חמוץ, מעניין, מיוחד אבל כיפי. אחרי שקניתי שייקר ובקבוק ג׳ין נסעתי להורים שלי, כי במתכון יש מלא תבלינים אזוטריים שלא היו לי. אבא שלי יצא איתי בהתרגשות לגינה כדי להצית את האש ולקלות את התבלינים. כל כך נהננו. כמה כיף להכין דברים חדשים.
המתכון:
Saint Herbe Punch (הקרדיט לאורון לרנר, שפעם אמרתי לו שאני מעריצה שלו והוא הסתובב והלך)
60 מ״ל ג׳ין (לא גורדונס. second cheapest ומעלה)
30 מ״ל מיץ ליים (אם אין, תכינו קוקטייל אחר)
20 מ״ל סירופ herbe
2 חתיכות אננס (אפשר קפוא של סנפרוסט ולהפשיר קצת במיקרו לפני)
כותשים בשייקר את האננס עד שהוא מוציא מיץ. מוסיפים את כל שאר המרכיבים ומשקשקים עם הרבה מאוד קרח עד שהשייקר קפוא. מסננים דרך מסננת דקה לכוס נמוכה עם קרח. כדאי לקשט באשכולית ובצרור גדול של בזיליקום.
מכינים את הסירופ:
שמים בסיר קטן 20 מ״ל של וודקה/ליקר אניסי (כמו פרנו, אוזו, פסטיס). מוסיפים לפי העין תבלינים - זרעי כוסברה, זרעי שומר, קצת מרווה מיובשת, ענף למון גראס קצוץ, קפיר ליים, קליפת ליים, כוכב אניס. מציתים עם ברנר/גפרור את הנוזל ונותנים לתבלינים להיקלות 2 דקות באש. בלי פחד!
כשנמאס או האש מתחילה לרדת, מוסיפים 100 גרם סוכר ו-80 מ״ל מים, ומערבבים עד שהאש דועכת לחלוטין. מוסיפים נענע טרייה, מרתיחים שוב וסוגרים את האש. מסננים את הסירופ ומעבירים לכלי נקי ומאחסנים במקרר. יחזיק כמה לפחות חודש בכיף.
Comentarios