אימהות בארץ זרה

לפני כשנה ילדתי את בני הבכור, בארץ זרה, רחוק מההורים, החברים והמשפחה.

בחודשים הראשונים הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי - מה, הוא לא יחגוג חנוכה בגן? לא יהיה אבא של שבת? לא יחזור הביתה עם חלה בשישי? והלב שלי קצת נשבר. בכל פעם שהשמעתי לו ביוטיוב שירים של "הופ ילדות ישראלית" ושומעת את ״כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי״ התחלתי לבכות.


אני בת להורים שנולדו בארץ, אני דור שלישי בארץ למשפחה ציונית שהיגרה לישראל עוד לפני קום המדינה, כדי ליישב ולבנות אותה.

בשבתות בקיץ נהגנו לנסוע לים, בחורף נסענו לראות שלג ברמת הגולן, טיילתי עם הוריי בכל הצפון, מחוז ילדותי. הכרתי כל יישוב, כל מסלול וכל יער ליד הבית.

נפגשתי עם חברות בגבעה בשכונה שלי, בגיל 18 רקדתי בחולות של אכזיב במסיבות, במהלך שירותי הצבאי בצבא נסעתי כל ראשון וחמישי מעכו עד באר שבע. אהבתי את את המדינה שלי אהבת אמת ואני עדיין אוהבת!

המחשבה שהילדות של הבן שלי תהיה שונה משלי הייתה בהתחלה בלתי נסבלת.


אילו נופים יהיו חלק מנוף ילדותו? האם הוא יכיר רק את ה־NPS (National Park Service) ולא את קק״ל? האם הוא לא יאכל את הגבינה עם הבית?

ארי החמוד!

בינתיים עברה שנה, ואני רואה אותו מאושר כאן ומבינה שילדוּת שמחה לא תלויה במקום ובזמן, אלא היא אוסף של רגעים וזיכרונות עטופים בהרבה אהבה.

יש לו כאן גישה להזדמנויות ולחינוך מהטובים בעולם, לבתי ספר מקצועיים בכל תחום שירצה ובסופו של דבר, להיות ילד רב־תרבותי ותלת־לשוני זו מתנה - מתנה שתפתח לו הרבה דלתות בעתיד.

להיות ילד ניו יורקי זה להיחשף לכל מה שיש לעולם להציע מגיל אפס. יש לו כניסה חינם למוזיאונים, הצגות, שעות סיפור ומגוון תרבותי שאין שני לו בעולם.

והיי - הוא יכול להיות הנשיא של המעצמה הגדולה בעולם אם ירצה!

אז אני אוספת את עצמי, מרימה את כל הטישו שספג את הדמעות, ומבינה שסיפור ילדותו אולי שונה מאוד משלי, אבל זה ממש לא אומר שהוא יהיה פחות מוצלח.

והתפקיד שלי? לגרום לו להתאהב בשני נופים שונים - בחוף המזרחי ובמזרח התיכון, בשתי תרבויות כל כך שונות. להיות מאופק, אבל גם קצת חוצפן ולאהוב לדבר בכל שלוש השפות עברית שפת אמו, אנגלית שפת ארץ הולדתו וספרדית שפת האם של אביו והנני שלו.

אני עדיין לא בטוחה לגמרי איך אני הולכת לעשות את זה. אני מקווה שביקור שנתי בארץ, משחקים בעברית, פלייליסטים שכולל את עומר אדם ויסמין מועלם, חומוס ופיתות שאני דואגת להכין בבית וכמובן במבה - יעשו את שלהם.

על החלק הארגנטינאי מופקד אבא שלו שילמד אותו לאהוב כדורגל, לאכול סטייקים ולהעריך יין טוב. להיות אוהד של בוקה ולשיר שירים של הנבחרת, הרי מי לא ירצה להיות חלק ממורשת הכדורגל המפוארת?

בכל מקרה, שיהיה לנו בהצלחה :)

מאת רותם דמבו