יש סיפורים שפשוט אי אפשר לברוח מהם, גם אם ניסית. גם אם רצית לגלול הלאה. בחודש האחרון, הסיפור של ימנו זלקה היה כזה. הסרטון היה בכל מקום: במהדורות, בסטורי, בראשיות, בפיד שלא מפסיק לרוץ. קשה היה להישאר אדישים לרגעים האחרונים של צעיר בן 19 שיצא לעבוד בערב יום העצמאות ולא חזר הביתה. ובכל זאת, בתוך כל הזעזוע הזה, יש שאלה שלא הפסיקה לשבת לי בראש: האם היינו מרגישים אותו דבר גם בלי הסרטון? דסאטו צ'וקול צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של המכינה הקדם צבאית "דרך אבות" ואז חשבתי על דסטאו צ'וקול. עוד צעיר...