TO BECOME ONE, TO SEE ONE

כולנו מכירות את משפטי ההעצמה ביום האישה, את הנאום של המנכ״לית המנוסה בתוכנית מנהיגות הנשית, את הפוסטים המרגשים ברשתות החברתיות - ״המאבק הנשי יצלח רק אם נצליח לשים עוד ועוד נשים בעמדות בכירות, בשולחנות קבלת ההחלטות, במקומות בהם הכסף, הכוח וההשפעה זורמים כמו מים״. 

אין לי התנגדות להנחה הזו. 

ללא כל ספק, קל יותר לשאוף להיות משהו כשאפשר לראות אותו. אפשר להניח שהמוח מצליח יותר בקלות לדמיין את עצמו בפוזיציה מסוימת, כשהוא רואה שם דמויות שהוא מזדהה איתן. פתאום זה מרגיש קצת יותר טבעי, מושג, אפשרי.  אבל מה אם את נכנסת לתחום שבו את פשוט לא רואה דוגמה רלוונטית?

נעצור ואספר קצת מי אני. אז נעים להכיר, שמי ליאור אבישר, הבעלים של Tym - חברת מיתוג לסטארטאפים, שמתמקדת במיתוג האישי של העומדים בראשם. בוגרת תואר במשפטים וMBA מאוניברסיטת רייכמן, וצעירה מבטיחה מתחת לגיל 40 (לפחות לפי הרשימה של גלובס, אליה נכנסתי בגיל 25 בלי ממש להבין את המשמעויות). תמיד ידעתי שאני רוצה לבנות קריירה משמעותית. זו לא הייתה הפתעה. אבא שלי היה מנכ״ל בכיר בכל מיני חברות, ואני לאורך השנים רציתי להיות הוא. כשהיו שואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, התשובות התחלקו בין מנכ״לית לעשירה. בראש שלי זה ביטא את אותו דבר. בשנים הראשונות לחיי אני גאה להגיד שאפילו לא הבנתי שיש איזושהי משמעות לזה שאני אישה. היה לי ברור שאני אגדל, ואלמד תואר ראשון ושני, ואלך לעבוד במשך 20-30 שנה, עד שהכישורים שלי יביאו אותי לכיסא. זו הייתה שיחה אקראית איתו כנערה, שפתאום שפכה לי קצת אור על העולם האמיתי. 

אמרתי לו שאני רוצה לבנות קריירה דומה לשלו ״כשאהיה גדולה״, והוא פשוט ענה בכנות שהוא בטוח שאצליח, אבל שזה עשוי להיות קצת יותר מאתגר עבורי ממה שזה היה עבורו. במשך כמה שניות באמת לא הבנתי למה הוא מתכוון. ואז הוא הסביר שבתפקידים מהסוג הזה לרוב יש יותר גברים מנשים. ״אבל אין לי ספק שאת יכולה״ הוא סיכם, והמשכנו הלאה. חשוב לי לציין, שלשמחתי, אין פה סיפור קורע לב. קיבלתי חינוך, הזדמנויות ותמיכה מהבית, תמיד הייתי בחווית הצלחה (אני בטוחה שזה קשור לחינוך), ותמיד הרגשתי מאוד capable. 

בתחילת השנה השלישית לתואר במשפטים רוב הסטודנטים הולכים להתראיין להתמחות כדי להפוך להיות עורכי דין. בערך שנה לפני, הגברים בתואר התחילו לדבר על מעבר להייטק. אני זוכרת שהסתכלתי על העולם הזה פשוט כעולם בלתי מושג. תמיד הייתי אומרת - די נו זה לגברים חכמים, אין לי סיכוי, אין לי את האנגלית הנכונה, אני בכלל לא מבינה את הז׳רגון, זה לא קשור אליי העולם הזה. ממש חשבתי שזה לא יכול לקרות עבורי. לשמחתי הבנתי דיי מהר שטעיתי, והתחלתי לעבוד בסטארטאפ. באותם שנים הקריירה שלי צמחה מאוד מהר, הקמתי את מיזם Door2Dor שנועד לחבר בין קשישים למתנדבים בקורונה באמצעות אפליקצייה, והיה ממש סטארטאפ על סטרואידים - 10,000 מתנדבים, 150 אנשים צוות, אינסוף משאבים. 

אחרי זה שאני פשוט הבנתי שאני כבר לא יכולה יותר לעשות דברים משעממים. 

החלטתי שאני מקימה סטארטאפ, והתחלתי להקיף את עצמי ביזמים. אני מניחה שאתם לא תופתעו לגלות שהרוב המוחלט של אותם יזמים היו גברים. בעולם הסטארטאפים אכן יש יזמות מרשימות ומוכשרות שפורצות את תקרת הזכוכית בכל יום מחדש, אבל אף אחד לא יכול להגיד שזה הכלל. כהייטקסטים במדינת תל אביב, מהר מאוד רוב היזמים שהקיפו אותי היו יוצאי יחידות 8200 וכדומה, שבנו סטארטאפים בתחום הסייבר. 

אני זוכרת שהסתכלתי על זה מהצד ובאמת שלא הבנתי איך אני אמורה להשתלב שם. איך אני אמורה להקים סטארטאפ בכלל? כל התחומים שאני חושבת לגעת בהם הם תחומים קשים - אימפקט, מרקטינג. שניהם יחסית נשיים אגב. קינאתי באותם יזמים שמשתחררים מהצבא, מקימים עם החבר הכי טוב סטארטאפ, מקבלים מספר דו ספרתי של מיליונים אחרי 2-3 שיחות, והולכים לכבוש את העולם. היה לי ברור שעבורי, לנסות לגייס כסף לאחד התחומים האלו יהיה מסע מאתגר ומייאש.

כאן חשוב לי להגיד, שבכנות, אני לא חושבת שהפער האמיתי הוא היותי אישה. הפער האמיתי הוא פער של ניסיון. אותם יזמים, צעירים ככל שיהיו, מגיעים עם ניסיון מעשי של לפחות 3 שנים ביחידה, והרבה מאוד פעמים מגיעים עם ניסיון אישי של שנים מהבית - אותם ילדים שלימדו את עצמם לתכנת, לפרוץ, לבנות משחקים. היה לי ברור שהניסיון שלי לא רלוונטי בשום צורה להתחרות בהם. אגב, תוך כדי הכתיבה אני נזכרת בכמה דוגמאות ליזמים מצוינים שהבינו שהם רוצים להיות חלק מתעשיית הסייבר והצליחו להדביק את פער הניסיון. כולם אגב, גברים. 

הפתרון היחיד שמצאתי היה להקים משהו משלי. משהו שאני ממציאה, שיאפשר לי להישאר קרובה לכל העולם הזה, ללמוד ממנו, לצמוח יחד איתו, אבל יכיר גם בחסרונות ובמורכבויות הרלוונטיים שאני מביאה לשולחן. 

הקמתי את Tym. במקום להכין מצגות לקרנות, החלטתי להכין מצגות ליזמים. במקום להוכיח על גבי טבלת אקסל ובאמצעות מחקר שוק שיש פה פוטנציאל, החלטתי להוכיח את זה דרך לקוחות. פניתי לאחד היזמים והצעתי לו להיות דיזיין פרטנר. הוא הסכים. הוא הביא את השני, חודש אחרי הגיע השלישי. היום אנחנו עם מספר דו ספרתי של לקוחות, רבים מהם בסייבר (ולשמחתי רבים גם לא), אבל כמעט כולם גברים. יש לי יזמת אחת. 

מאז ועד היום אני בונה כל חלק בעסק דיי מהבטן. אין לי בראש איזו יזמת שעשתה משהו דומה. הדבר הכי קרוב אלינו שאני יכולה לחשוב עליו הוא חברות PR, גם שם הרוב המוחלט של המייסדים הם גברים. האנשים שאני מוכרת להם, האנשים שאני לומדת מהם, האנשים שאני מתייעצת איתם, האנשים שאני עובדת איתם - כמעט כולם גברים. בכנות, אני לא יכולה להגיד שזה מפריע לי. אני כבר אגנוסטית לזה לחלוטין. אני רוצה לעבוד עם המתאימים ביותר, וללמוד מהטובים ביותר. 

כשמור ביקשה ממני לכתוב טור על הנושא לקח לי זמן. כי אני לא מאוד בטוחה מה המסר שאני רוצה להעביר. אם זה המסר מהפסקה הראשונה - אין שום צורך שאני אהדהד אותו שוב.

אני חושבת שהדבר הפשוט שאני מנסה להגיד הוא פחות פומפוזי, יותר פרקטי. זה בהחלט יתרון אם בחרת מסלול קריירה שבו יש נשים שיכולות להוות לך דוגמה. אבל גם אם לא, תמיד יש אופציות. את יכולה להמציא את עצמך ואת הקריירה שלך בכל יום מחדש. את יכולה להיתקע בקיר ולהחליט במקום לשבור אותו (או להסתובב אחורה) - שאת בוחרת לעקוף אותו. את יכולה למצוא את הדרך ללמוד גם מאנשים שאת לא מזדהה איתם באופן מלא, ואולי דווקא לגלות שם הזדמנויות חדשות מדויקות עבורך. את יכולה להמציא תחום חדש אם את מרגישה שאין לך מקום באזור מסוים. את פשוט יכולה. 

ובמקביל, תמיד, בואו נמשיך לשאוף to become one, כדי שלילדות שלנו יהיה יותר קל to see one.  

מאת ליאור אבישר