לפני כשנה ילדתי את בני הבכור, בארץ זרה, רחוק מההורים, החברים והמשפחה. בחודשים הראשונים הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי - מה, הוא לא יחגוג חנוכה בגן? לא יהיה אבא של שבת? לא יחזור הביתה עם חלה בשישי? והלב שלי קצת נשבר. בכל פעם שהשמעתי לו ביוטיוב שירים של "הופ ילדות ישראלית" ושומעת את ״כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי״ התחלתי לבכות.
 אני בת להורים שנולדו בארץ, אני דור שלישי בארץ למשפחה ציונית שהיגרה לישראל עוד לפני קום המדינה, כדי ליישב ולבנות אותה. בשבתות בקיץ נהגנו לנסוע לים, בחורף נסענו לראות שלג...