לפני כמה זמן עמדתי מול המראה בדרך למקלחת, והיה לי בדיוק חלון הזמן הזה שבו אפשר או להתארגן כמו בן אדם נורמלי, או להתחיל להיכנס בעצמך. בחרתי באופציה השנייה, כמובן. לא משהו דרמטי. לא סרט הוליוודי על התמוטטות נפשית. סתם מבט אחד קצת ארוך מדי. ואז מתחיל הפירוק. השיער נראה עייף. הפנים נפוחות. העור לא יושב טוב. למה שוב לא ישנת בזמן. למה את לא מצליחה להתמיד בכלום כמו שצריך. למה יש לך רעיונות ברמה של אימפריה ובפועל פתחת שלוש לשוניות, ענית לשתיים, ובשלישית חיפשת פתאום גוף תאורה למרפסת במשך 3 שעות כאילו...