ספוילר: תה לא מרפא סרטן, וסטורי הוא לא תואר שני

משהו עובר על הפיד שלנו לאחרונה, ואני לא מדברת על שינוי באלגוריתם. אני מדברת על התופעה שבה בלילה אחד, כל אחת הופכת ל"מומחית תוכן" בתחום שהיא, בואו נגיד את זה בעדינות, לאו דווקא מקצוענית בו.

בואו נעשה רגע סדר במושגים: יש "משפיענית" או "יוצרת תוכן", ויש מקצוע. אלו לא מילים נרדפות. אבל בעידן האינסטנט, הגבולות האלו נמחקו לחלוטין. פתאום, כל מי שאוהבת לבשל היא "מתכונאית" שקובעת מה בריא, כל מי שירדה במשקל מחלקת תפריטים, ומי שפתחה קריסטל פעם אחת כבר מציעה "טיפול מרפא".

צילום מסך מתוך אינסטגרם

האומץ (המסוכן) להמליץ

השיא מגיע כשזה נוגע לבריאות שלנו. קחו למשל את טרנד בדיקת ה-NIPT. כל משפיענית בשבוע 10 מעלה סטורי מתלהב ומספרת שזו "הבדיקה הכי טובה שהיא עשתה".

אבל משפיענית יקרה, בואי נפעיל רגע לוגיקה: אם הבדיקה חזרה תקינה והכל בסדר- במה בדיוק היא "עזרה" לך? בדיקה רפואית מתגלה כטובה באמת כשהיא מצליחה לזהות בעיה. כשאת ממליצה ל-200 אלף עוקבות להוציא אלפי שקלים על בדיקה סטטיסטית בלי להבין את המשמעות שלה, את פשוט חסרת אחריות. את יודעת כמה נשים נשאבו למערבולת של חרדה ובדיקות פולשניות מיותרות רק בגלל המלצה של מישהי שיודעת לתייג את המכון אבל לא יודעת להבדיל בין הסתברות למציאות?

איפה הן כן עוזרות? (כי לא הכל שחור)

חשוב להגיד: יש סיבה שהנשים האלו מצליחות כל כך. הן עונות על צורך שהממסד הרפואי והמקצועי פשוט לא מצליח למלא.

המערכת המקצועית היא אולי מנוסה, אבל היא לעיתים קרובות קרה, מנוכרת ומרוחקת. כשישבת בבית חולים אחרי הפלה, או כשאת מתמודדת עם קושי נפשי, הרופא ייתן לך את האבחנה המדויקת ביותר ולפעמים הסטטיסטית ביותר אבל לא תמיד המותאמת ביותר אליך ולא תמיד הוא יושיט לך יד ויתן לך להרגיש שיש עם מי לדבר. הרבה פעמים הרפואה בתחומים מסוימים מרגישה גם כמו ניסוי וטעייה (ותשאלי כל אישה בטיפול פוריות) וכאן נכנס הכוח של ה"ביחד" ברשת.

• הוא מייצר את תחושת ה"אני לא לבד": כשמישהי משתפת בקושי האמיתי שלה, היא נותנת כוח לנשים אחרות. זה המקום שבו חוכמת ההמונים והניסיון האישי הם נכס.

• הוא מנגיש מידע- משפיענית יכולה להסביר איך נראה היום שאחרי הלידה או איזה עגלה באמת נוחה. זהו תחום ה"לייף סטייל"- ושם הניסיון הוא המלכה. 

• הוא מייצר קהילה- היכולת להישען על מישהי שעברה משהו דומה ולקחת ממנה חום ואנושיות היא קריטית.

הבעיה מתחילה כשהחום הזה מתבלבל עם סמכות מקצועית. כשבמקום להגיד "זה מה שעזר לי להרגיש פחות לבד", הן אומרות "זה מה שירפא אותך".

האותנטיות הרגה את האמת

אנחנו חיות בעידן שבו "להטיל ספק" הפך לספורט לאומי, אבל הספק מופנה תמיד למקום הלא נכון. אנחנו לא מאמינות לרופאים כי הם "חלק מהממסד", אבל לבחורה באינסטגרם שצילמה סטורי מהסלון אנחנו מאמינות בעיניים עצומות- כי היא "אותנטית".

התחלנו לחשוב שאם מישהי חוותה משהו, היא אוטומטית הפכה למומחית בו. זו המלכודת של עידן הפייק ניוז: האמון שלנו נדד מהידע האובייקטיבי לתחושת ה"חיבור" המזויפת. אנחנו מעדיפות נחמה על פני אמת, גם אם הנחמה הזו מסוכנת.

צילום מסך מתוך פייסבוק

"מקום שמח" זה כאן

האבסורד הזה מקבל ביטוי גאוני בסדרה "מקום שמח" (של נועה קולר). שם אנחנו רואים את יותם (עידן חביב), הבחור השרמנטי עם הגיטרה, שמחליט להוביל אנשים ב"מסע רוחני". הוא לא למד רפואה ולא פסיכולוגיה, אבל יש לו כריזמה והבטחות לריפוי- כולל הבטחה מטורפת לרפא סוכרת ולמנוע כריתת רגל בעזרת "חיבור לעצמך"  

זה נראה לנו הזיה על המסך, אבל זה קורה בפיד שלנו כל יום. כשאנחנו מאמינות למשפיענית ש"ריפאה לעצמה את הסרטן" בעזרת שייק ירוק ותה (וכן אני מתייחסת לפוסט אמיתי לגמרי), אנחנו בתוך הטרגדיה של "מקום שמח".

האחריות היא של כולנו

אז לאן המקצועיות הלכה? היא עדיין שם, מחכה שנסמוך עליה.

זה בסדר גמור להישען על משפיעניות בשביל לקבל חיבוק וירטואלי, בשביל להרגיש פחות לבד בתוך הכאב, או בשביל להבין איזו בדיקת הריון קיימת בשוק. אבל ברגע שהן מתחילות לתת מרשמים, לקבוע אבחנות רפואיות או להחליף את הפסיכולוג- שם עובר הקו האדום.

אנחנו חייבות להחזיר את הכבוד ללימודים, לעבודה קשה ולאחריות. בואו ניקח מהמשפיעניות את הלב והאותנטיות, אבל נשאיר את הטיפול הרפואי לאנשים ששרפו יותר מעשור מהחיים שלהם כדי לדעת מה הם עושים. כי בסוף, פילטר בסטורי לא יכול לרפא סרטן, וחוכמת ההמונים לא תחליף את האמת המקצועית.