ידידים הם לא איום, הם דגל ירוק
- עדן כץ
- Mar 6
- 3 min read
צפייה בפרקים האחרונים של "אהבה חדשה" הרגישה פחות כמו דייט בטלוויזיה ויותר כמו מסע במנהרת הזמן. כששם הכריז בביטחון ״אני בן אדם של פעם״ ונכנס הישר לסטריוטיפ ה"פרמיטיב" כשהודיע לגבי שאין דבר כזה ידידים, או כשליה הבהירה לדביר שרשימת החברות שלו נמחקת מעכשיו - משהו בתוכי התכווץ. זה לא היה רק הוויכוח הזוגי הרגיל, זה היה ריח חריף של נפתלין ומוסכמות ישנות שחנקו את המסך.
הטיעון המרכזי של מחנה ה"אין ידידים" הוא פשוט ומבהיל כאחד: אם גבר ואישה נמצאים באותו חדר, זה חייב להיגמר במיניות. הטענה הזו היא עלבון לשני המינים. היא מצמצמת את האישה לסמל מין בלבד -נטולת דעות, עומק או אישיות - ואת הגבר ליצור יצרי ושטוח שמונע רק על ידי דחפים, כזה שלא מסוגל לנהל שיחת עומק בלי לחשב מסלול למיטה.
מבזק חדשות לכל החוששים: אנשים שבוגדים, עושים זאת בגלל חוסר בתקשורת או בעיות באישיות. הם לא צריכים "ידיד" כדי לבגוד. הם ימצאו את הדרך גם בלי היסטוריית שיחות בוואטסאפ/אינסטגרם.
למה ידידים הם בעצם הדגל הירוק החדש
מיה דגן מהטיקטוק ניסחה את זה בצורה מדויקת לרגשות שלי, והגיע הזמן שנפנים את זה: אתן רוצות שלגברים שלכן יהיו ידידות, ואתם רוצים שלנשים שלכן יהיו ידידים.
למה? כי זה המדד הכי טוב לכך שבן הזוג שלכם רואה במין השני בני אדם, לא רק אובייקטים. מי שמחזיק במערכות יחסים אפלטוניות עם המין השני מוכיח שהוא יודע לטפח קשרים המבוססים על רגשות, אינטלקט וחוויות משותפות. אלו אנשים שמסוגלים להכיל מורכבות.
היתרון שלך כבת זוג: את רוצה שלגבר שלך תהיה ידידה שתגיד לו שהוא מתנהג כמו "מטומטם" כשהוא עושה טעויות איתך.
היתרון שלך כבן זוג: אתם רוצים את ה"דלת הסודית" הזו - היכולת להתייעץ עם אישה על סיטואציות שגברים פשוט לא תמיד מבינים באותו אופן.
הוכחת הבחירה: כשלבת הזוג שלך יש ידידים, זה אומר שהיא בוחרת בך כל יום מחדש. יש לה נגישות לגברים אחרים, היא מכירה את ה"שוק", ובכל זאת - היא איתך בגלל מי שאתה.
לבן הזוג שלי אין את היכולת לקלוע לטעם שלי בלי לשאול אותי. לכן, מזל שהייתה לנו ידידה משותפת שיכולתי לתת לה הוראות ודוגמאות לטבעת שאני רוצה לקבל. האלטרנטיבות היו או שהוא היה קונה טבעת לא לטעמי והייתי מתבאסת או שהוא היה מבקש ממני לתאר את הטבעת והייתי מאבדת את קסם ההפתעה שבהצעת נישואין.
יש לי ידידים, חלקם חברים מהילדות וחלקם מהעבודה. אנחנו יוצאים לפעמים לקפה או מדברים בטלפון. בן הזוג שלי יודע שאני רואה ושומעת עולם שלם בחוץ, שאני מכירה גברים אחרים ויודעת מה 'השוק' מציע. ובכל זאת, בסוף היום, כשאני חוזרת אליו ומניחה עליו את הראש, הוא יודע שזה לא מחוסר ברירה או כי אני חיה בבועה - אלא כי מכל האנשים בעולם, אני בוחרת דווקא אותו, כל יום מחדש.
מאהבה לשליטה: איפה עובר הגבול?
מעבר לדיון הפסיכולוגי, יש כאן עניין עקרוני של חופש. האמירה "אני מחליט עם מי תדברי" היא לא ביטוי של אהבה. זו שליטה במסווה של הגנה על הקשר. ברגע שבן זוג מצמצם את עולם החברה של הפרטנר שלו, הוא הופך את מערכת היחסים ממרחב של צמיחה לכלוב של הקטנה.
אם המחשבה שבת הזוג שלך שותה קפה עם ידיד מעוררת בך חרדה, הבעיה היא לא בידיד - הבעיה היא ביכולת שלך לסמוך על הפרטנר/ית שלך. חוסר אמון הוא אישיו הרבה יותר בעייתי מאשר קיומם של ידידים.
שורה תחתונה ל-2026
אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו דורשים שוויון ועומק. אי אפשר להמשיך להחזיק בתפיסות עולם שמתאימות לתקופת המערות. הידיעה שיש לבן הזוג עולם חברתי עשיר שכולל את כל המגדרים היא לא איום - היא תעודת אימות לאיכות האדם שאתם ישנים לצידו בלילה.
הגיע הזמן לזרוק את המשפט "אין דבר כזה ידידים" לפח האשפה של ההיסטוריה. ב-2026, מי שלא מסוגל להכיל ידידים של הצד השני, כנראה פשוט לא בשל למערכת יחסים בוגרת.